שקט, בוכים

הם הבטיחו לכם שיש דין ויש דיין, יש סדר בעולם.

'בעל הבית' ככה הם קראו לו.

"נו מה נראה לכם כל הניסים האלו עם הגרדים וכיפת ברזל, הא?"

"איך זה שאף גרד לא נפל בתוך גן ילדים ונמנע אסון גדול?"

איך באמת חשבתם?

"אנחנו נגיד לכם איך" הם להטו "נס! ניסים! יש מנהיג לבירה. "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, אתם מבינים מזה אומר?"

ובאמת האמנתם להם והדת ישבה לכם בדיוק במקום הנכון והו הו הו איזה טוב ה'.

ואז הגיע רעידת האדמה הראשונה לפני שבוע עם הפיגוע בצרפת והירצחם של 4 יהודים בהם רב שנסע לשליחות ועוד 3 ילדים צדיקים שהחטא היחיד שידעו אם בכלל היה אכילת במבה לפני האוכל ולא כמו שאמא ביקשה אחרי.

ואיפה היה אלוקים בסיפור? איפה הדין הצדק והמשפט שהם כל כך דיברו עליו?

ואולי בכלל אלוקים נרדם לכמה שעות, תקע שלט 'הלכתי ותיכף אשוב' ובדיוק אז קרה האסון הזה שהיה תצוגת תכלית שכולה עוול וחוסר צדק?

ועוד לא הספקתם להתאושש וכבר ביום שלישי, הגיע הבום השני!

"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם" רק שלהבדיל מההקשר של הפסוק, כאן, ריבונו של עולם, מה כבר חטאו הילדים הטהורים והתמימים האלו?

אליאב, אביתר, אמיתי, שירה ואיתמר -כנראה שמלאך המוות ומידת הדין אוהבים גם כן שמות יפים...

ואתם מרגישים כל כך נבוכים, מתוסכלים, כואבים ולא מבינים איך הבאתם לכולם לטחון לכם ת'מוח על צדק ומשפט ו"שרפי מעלה זעקו במרה, זו תורה וזו שכרה?"

והכיפה מתחילה לבעור לכם, והחצאית ללחוץ כי לא ככה הגננת שושי, ציירה לכם את האלוקים הטוב והמטיב שלכם וגם בשיעורי מחשבת ישראל לא קבלתם תשובות לתחושת המועקה המחניקה הזו.

*

אני מניח שלא תכננתם להתבגר כל כך מהר ואולי באמת היה טוב לתת לאמונה שלכם עוד קצת זמן להתבשל על אש קטנה אבל מתברר שלחיים קצב משל עצמם.

ברוכים הבאים לעולם האמוני של המבוגרים, זה שילדי גוש קטיף נאלצו בעל כרחם להגיע אליו שם הם ימתינו לכם ליד ילדים חולים, יתומים, אלמנות, ועוד אנשים שלמדו על בשרם שלהבדיל ממכונת המשקאות שמגיבה לכל שקל בפחית משקשקת, אלוקים כך נראה לפעמים, לוקח לו את הזמן ולא תמיד מגיב כמו שרצינו לשקלים ולתפילות שלנו.

אבל יודעים מה? התשובה לכאב שלכם על כל האסונות האלו לא מתחילה בכלל כי תשובה היא נגזרת של שאלה ובין שניהם יש היגיון מסוים ולמי בכלל יש ראש לסודוקו הזה של אלוקים כשמשפחה שלימה נמחקה?

ראיתם פעם תינוק קטן שמקבל חיסון לטובתו ומיד צורח ובוכה כאילו חרב עליו עולמו?

ואם נסביר לו שזה לטובתו, שזה יציל את החיים שלו, ואם הוא רק יחשוב על זה אז יש עוד הרבה דברים שהוא לא מבין ובכלל "לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי", אז מה נראה לנו שהוא יגיד:

"וואלק צודקים, איזה טמבל אני, למה לא אמרתם לי קודם?".

כואב לו. רע לו וזה לא קשור בכלל לשכל או ללוגיקה.

מזה אומר?

שגם אם מחר בבוקר יבוא אלינו אלוקים בעצמו, יסתכל לנו בעיניים ויגיד:

"תגידו מה נסגר, באמת נראה לכם שהתבלבלתי? רוצים באמת לראות מה הסיבה שזה קרה?"

"אולי לפתוח חשבונות שמיים ולראות איך בסופו של דבר יצא רק טוב לנשמות האלו?"

תכל'ס זה באמת ישנה לנו משהו?

ואם אלוקים ימשיך ויגיד לנו: "הם עכשיו בשמיים איתי וטוב להם?" אז זה כן ישנה לכם או יעשה את הגלולה פחות מרה וכואבת?

לא. כי כל התשובות האלו לא באמת מעניינות אתכם עכשיו בדיוק מאותה הסיבה שאם נסביר לניצולים איפה אלוקים היה בשואה, זה לא באמת ינחם אותם.

אז עשו לעצמכם טובה ותשאירו את השאלות באמונה ואת המבוכה שלכם מחוץ לסיפור.

אנחנו מאמינים בעולם הבא, אנחנו מאמינים שלא הכול אנחנו יודעים ואנחנו יודעים שאת עצמנו אנחנו לא יכולים להבין, אז איך אנחנו רוצים להבין את אלוקים

והכי חשוב, אנחנו יודעים שגם אם נקבל תשובה לוגית ושכלית לאסונות הנוראים האלו, זה לא באמת יעניין אותנו.

לכל זמן ועת לכל חפץ. עת לספוד ועת לבכות. את הסימני שאלה ואת אמיתות לוגיקת האמונה היהודית תשאירו לעת אחרת

עכשיו פשוט תנו לעצמכם את הזמן להתאבל ביחד עם אם המשפחה

שקט, בוכים.